אין רוב במפה של 2026

תחזית המנדטים ל‑27 באוקטובר מעמידה את גוש האופוזיציה על כ‑56 מנדטים ואת הגוש של נתניהו על כ‑52. אף אחד מהם אינו מגיע ל‑61, וחשוב מכך — אף אחד מהם לא צפוי להגיע: גוש האופוזיציה חוצה את הרוב ב‑19% מהסימולציות, והגוש של נתניהו ב‑5% בלבד.

זו אינה הכרעה צמודה שמדווחת בזהירות. זו מפה שבה התוצאה הסבירה ביותר היא שאיש אינו יכול להרכיב ממשלה מתוך הגוש שלו.

למה הפער אינו הסיפור

יתרון של ארבעה מנדטים נשמע כמו יתרון. כאן הוא כמעט חסר משמעות, משום שהשאלה שהאריתמטיקה הקואליציונית הישראלית שואלת אינה “מי מוביל” אלא “מי מגיע ל‑61”. גוש על 56 וגוש על 52 מפסידים שניהם לאותו רף.

המקום להסתכל בו הוא המפלגות שעל הקו. חמש רשימות נמצאות בסיכון ממשי לא לעבור כלל — בל”ד ב‑60%, האחדות ב‑60%, כחול לבן ב‑59%, הבית הציוני ב‑39% — ורשימה שאינה חוצה את אחוז החסימה של 3.25% מחלקת את קולותיה בין הרשימות שכן עברו. אלה התוצאות שמזיזות את מפת המנדטים, הרבה יותר מנקודת אחוז בסקר ארצי.

התקדים שאסור לשכוח

אפריל 2019 הוא התזכורת הקבועה לכך ש‑61 מנדטים וממשלה הם שני דברים שונים, וכדאי לדייק מדוע — כי במבט ראשון זה נראה כמו סתירה.

גוש הוא ספירה של הרשימות שהמליצו על מועמד לראשות הממשלה. הוא אינו הסכם קואליציוני. אחרי הבחירות באפריל 2019 המליצו 65 חברי כנסת על נתניהו בפני הנשיא ריבלין — הליכוד 35, יהדות התורה 8, ש”ס 8, ישראל ביתנו 5, איחוד מפלגות הימין 5 וכולנו 4 — ועל בסיס זה הוטלה עליו הרכבת הממשלה.

הוא לא הצליח. ישראל ביתנו המליצה עליו ובכל זאת סירבה להיכנס לקואליציה: אביגדור ליברמן עמד על כך שחוק הגיוס יעבור בנוסחו המקורי, וש”ס ויהדות התורה — שישה עשר מנדטים יחד — לא הסכימו. בלי חמשת המנדטים של ישראל ביתנו נותר נתניהו על 60. אחד חסר.

מה שקרה אחר כך לא קרה קודם לכן. במקום להעביר את המנדט לבני גנץ, הצביעה הכנסת ב‑30 במאי על פיזור עצמה, והמדינה חזרה לקלפי בספטמבר.

אם כן, 65 חברי כנסת רצו בו כראש ממשלה ואף 61 מהם לא הצליחו להסכים על תנאים. שני הדברים נכונים, ורק הראשון הוא מספר שתחזית מנדטים יכולה להפיק.

לכן יש לקרוא את המספר כפי שהוא. המודל הזה מעריך כיצד צפויים המנדטים ליפול. הוא אינו מודל של משא ומתן קואליציוני, של וטו מפלגתי או של מי מוכן לשבת עם מי.